Tosefta Printings Bava Metzia 2 – תוספתא דפוסים בבא מציעא ב‏ – Tosefta Gedolah

תוספתא

פירוש

(א) מודה ר׳ שמעון בן ^אלעזר בכלי ^באנפיריא ^גשמשתמש בהן, ^דוחייב. ^הואילו הן כלי ^ואנפיריא, ^זבדי ^חמחטין, ^טוצנורות, ומחרוזות של קרדומות. וכן היה ^יר׳ שמעון בן ^יאלעזר ^יבאומ׳ כל ^יגאילו שאמרו ^ידהרי שלו, אימתי, בזמן שמצאן אחד אחד, אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז. (ב) וכן היה ^טור׳ שמעון בן לעזר אומ׳ המציל מפי ^טזהארי, ומפי ^יזהזאב, ^יחומשניתו של ים, ^יטומשניתו של נהר, המוציא ^כבאסרטיא ובפלטיא גדולה, ^כאהרי אילו ^כבשלו, מפני ^כגשהבעלים ^כדמתיאשין מהן. (ג) מצא ^כהחתכות של בשר, ^כו^כזוחתכות של ^כח[דגים], ודג נשוך, ^כטהרי אילו שלו. מחרוזות של בשר, ^לומחרוזות של דגים, וחביות של יין, ושל שמן, ושל תבואה, ושל גרוגרות, ושל ^לאזתים, ^לבאין חייב להכריז. (ד) כתוב ^לגבחרש ^לדונתון על פי חבית, בנייר, ונתון על פי ^להעגול, חייב להכריז. (ה) מצא כריכות ברשות היחיד חייב להכריז, ^לוברשות הרבים, ^לזאין חייב להכריז. ^לחהאלומות, בין ברשות היחיד ^לטובין ^מברשו׳ הרבים, חייב להכריז. (ו) מצא פירות צבורין חייב להכריז, מפוזרין, ^מאאין חייב להכריז. מקצתן צבורין ומקצתן מפוזרין, חייב להכריז. (ז) מצא מעות עשויות מגדלות, חייב להכריז, מפוזרות, ^מבאינו חייב להכריז. מקצתן מגדלין ומקצתן אין מגדלין, חייב להכריז. וכמה הוא ^מגמגדל, שלשה ^מדמטבעות זה ^מהעל גבי זה. (ח) מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, חייב להכריז, מקצתן בכלי ^מומקצתן בארץ, מקצתן בכיס ומקצתן בארץ, חייב להכריז. (ט) מצא דבר ^מזשיש בו סימן בצד דבר ^מחשאין בו סימן, חייב להכריז. ^מטאם ^נבא בעל סימן ונטל את שלו, זכה זה בדבר שאין בו סימן. (י) ^נאהמוצא סלע ^נבואמ׳ לו ^נגחבירו ^נדסלע זו חדשה היא, ^נהנירונית היא, של מלך ^נופלני ^נזהוא, לא ^נחאמ׳ כלום, שאין סימן למטבע. ולא עוד אלא ^נטאפי׳ שמו ^סכתו׳ עליה ^סאלא ^סבאמ׳ כלום, אלא הרי היא של מוצאה. (יא) מצא ^סגבאישפה חייב להכריז, שדרך ^סדהאשפה להיטלטל. (יב) מצא בגל, או בכותל ישן, הרי ^סהאילו שלו, שיכול ^סולומר של ^סזאמוריין הן. (יג) מצא בחור, או בכותל חדש, מחציו ולחוץ, שלו, מחציו ולפנים, של בעל הבית. אם היה מפולש כולו לחוץ, אף ^סחמה שחציו ולפנים שלו. ^סטאם היה מפולש כולו לפנים, אף ^עמה שחציו ולחוץ של בעל הבית. ^עאמצא בין פצים לפצים, מן האגף ולחוץ, שלו, מן האגף ולפנים, של בעל הבית. (יד) מצא בבית, אם ^עבשרו בו אורחין ^עגבפנים הרי ^עדאילו שלו, ^עהואם לאו, הרי אילו של בעל הבית. מצא ^עובחנות, עד מקום שדרך בני אדם רגילין ליכנס, הרי ^עזאילו שלו, ^עחיתר על כן, הרי ^עטאילו של ^פבעל הבית. (טו) הלוקח בהמה ^פאמחבירו ומצא עליה דבר שיש בו ^פבשוה פרוטה, חייב להכריז. ^פגהמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, פחות משוה פרוטה, ^פדאין חייב להכריז, שנ׳ ^פהשלמה, מה ^פושלמה מיוחדת ^פזדבר שיש ^פחבו שוה פרוטה ^פטוחייב להכריז, ^צכך כל דבר שיש ^צאבו שוה פרוטה חייב להכריז, פחות משוה ^צבפרוטה, אין חייב להכריז. (טז) בראשונה כל הבא ונותן ^צגסימניה היה נוטלה, משרבו הרמאין התקינו שיהא זה נותן ^צדסימניה ומביא ראיה שאינו ^צהרמיי. (יז) ^צובראשונה היו מכריזין עליה ^צזשלש רגלים ואחר ^צחהרגל האחרון ^צטשבעה ימים, ומשחרב בית המקדש התקינו ^קשיהו מכריזין עליה שלשים יום. ומן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע ^קאלשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ולאנשי עירו, ^קבודי. (יח) המוצא מציאה אם יש בה כדי להחזיר לבעלים בשוה פרוטה ^קגולגבות שכרו ^קדממנה ^קהמטפל בה, ואם לאו, מניחה ^קובמקומה. (יט) ^קזאי זו היא ^קחאבידה, מצא קרדום ^קטבאסרטה, וטלית ^קיבאסרטה, ופרה רועה בין ^קיאהזרעים, הרי זו ^קיבאבידה. טלית מונחת בצד הגדר, וחבית מונחת ^קיגבין הגדר, וחמור רועה בין ^קידעשבים, ^קטואין זו אבידה. מצאן שלשה ימים זה אחר זה, הרי ^קטזזה אבידה. (כ) כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה, וחמור, יעשה ויאכל. ^קיזלא יעשה מהן יותר ממה שהן אוכלין. ^קיחכל דבר שאין עושה ואוכל, כגון אווזין, ^קיטותרנגלין, מיטפל ^קכבהן ^קכאשלשה ימים, ^קכבבעגלים, ובסייחים, ^קכגשלשים יום. ^קכדיתר על כן, מוכרן בבית דין. (כא) מצא ^קכהספרים קורא בהן אחד ^קכולשלשים יום, ^קכזולא יקרא בהן את ^קכחהפרשה וישנה, ולא יקרא בהן ^קכטאת הפרשה ויתרגם, ולא יקראו שלשה בכרך אחד, ולא יפתח בספר ^קליותר משלשה דפין, ^קלאסמכוס או׳ בחדשים, אחד לשלשים יום, בישנים, אחד לשנים עשר ^קלבחדש. (כב) כלי כסף, משתמש ^קלגבהן בצונן, אבל לא בחמין, מפני ^קלדשמשחירן. כלי נחשת, משתמש ^קלהבהן בחמין, אבל לא באור, מפני ^קלושהוא משחקן. מגריפות, ^קלזוקרדומות משתמש בהן בדבר הרך, אבל לא בדבר ^קלחהקשה. מגריפה, גורף בה את הטיט, מדיחה ומניחה ^קלטבמקומה. קרדום, ^קממבקיע את ^קמאהעצים, ובלבד שלא יבקע בו לא ^קמבצנם, ולא זית. וכשם שאתה ^קמגאומ׳ באבידה, כך אתה ^קמדאומ׳ ^קמהבפקדון. המפקיד כסות אצל ^קמוחבירו, מנערה ^קמזאחד לשלשים יום, שוטחה ^קמחלצורכה, אבל לא לכבודו, אם היתה מרובה נוטל שכרו ^קמטממנה. (כג) המוצא ^קנבהמת חבירו חייב ליטפל בה. ^קנאעד מתי חייב ליטפל בה, עד ^קנבשיכניסה לרשותו. הכניסה למקום שיראנה לא יטפל בה. ^קנגנגנבה, או אבדה, חייב באחריותה. ^קנדלעולם חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו. הכניסה לגינתו ^קנהולחורבתו, ^קנוונגנבה, או אבדה, פטור. (כד) מצא חמור ^קנזטעון פחמין, או דברים האסורין, אין מחייבין אותו ליגע ^קנחבהן. זה הכלל כל העושה בתוך שלו הרי זה ^קנטנזקק לו, וכל שאינו עושה בתוך שלו ^קסאינו נזקק לו. אם היה חמורו ^קסאנפלן, פורק עמו ^קסבאפלו מאה ^קסגפעמים. ^קסדרשיי להקל ^קסהעל הפרסה ולגבות שכרו הימנה. (כה) אין מחייבין אותו להיות עומד ומחזיר מפרק ומטען, שנ׳ כי תפגע, וכי תראה, יכול שנים ושלשה ^קסומיל ^קסזת״ל כי תפגע, יכול ^קסחאפלו בתוך ארבע אמות, ^קסטת״ל כי תראה, ^קעושיערו חכמים אחד ^קעאמשבעה ^קעבומחצה במיל, ^קעגוזהו ריס. (כו) ^קעדאוהב לטעון, ^קעהושונא לפרוק, ^קעומצוה לפרוק עם השונא, ^קעזשלא לשבור את לבו. שונא שאמרו שונא שבישראל, ^קעחולא שונא שבאומות. (כז) ראה חמורו של גוי, חייב ליטפל בו, כדרך שמיטפל בשל ^קעטישראל. אם היה טעון יין נסך, אין ^קפרשיי ליגע בו. (כח) ראה מים שהן שוטפין והולכין חייב ^קפאלגדרן. זה הכלל, כל דבר שיש בו ^קפבמשם ^קפגחסרון כיס יש בו משם השב ^קפדאבידה. מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא ^קפהלטעון. ר׳ שמעון ^קפואו׳ אף לטעון שנ׳ ^קפזעמו, עמו על גבי ^קפחהחמור ^קפטדברי ר׳ שמעון, ^קצוחכמים או׳ עמו אתה בשכר. וכשם שמצוה על בהמת עצמו, כך מצוה על בהמת ^קצאחבירו. חבירו שטעה ^קצבתופסו בידו, ^קצגומפסגו בשדות, ^קצדוכרמים, עד שמגיע לעיר, או לדרך. וכשם שמצוה ^קצהעל ידי ^קצוחבירו, כך מצוה על ידי עצמו, הוא עצמו ^קצזשטעה, ^קצחמפסג בשדות, ^קצטוכרמים, ^רעד שמגיע ^ראלדרך, או לעיר, שעל מנת כן הנחיל ^רביהושע לישראל ^רגאת הארץ. (כט) ^רדאבידת רבו ^רהואבידת אביו, אבידת רבו קודמת ^רולאבידת אביו. ואם היה אביו שקול ^רזכרבו, ^רחאבידת אביו קודמת לאבידת רבו. (ל) ^רטואי זהו ^רירבו, רבו שלימדו תורה, ^ריאלא ^ריברבו ^ריגשלימדו אומנות. ^רידואי זה זה ^רטורבו, שלימדו ופתח לו ^רטזתחלה, ^ריזר׳ מאיר אומ׳ רבו ^ריחשלימדו חכמה, ^ריטלא רבו ^רכשלמדו מקרא. ר׳ יהודה ^רכאאו׳ כל שרוב תלמודו ^רכבממנו. ^רכגר׳ יוסה או׳ כל שהאיר עיניו במשנתו. (לא) ^רכדאבידת אביו ^רכהואבידת אמו, ^רכואבידת אביו קודמת ^רכזלאבידת אמו. אימתי בזמן שהיא תחתיו, ^רכחהא אינה תחתיו ^רכטשניהם שוין. (לב) אבידת האיש ^רלואבידת האשה, ^רלאאבידת האיש קודמת ^רלבלאבידת ^רלגאשה. (לג) ^רלדהגוים והרועים בהמה דקה, ומגדליה לא מעלין ולא מורידין. המינין, ^רלהוהמשומדין, והמסורות, מורידין ולא מעלין. זרעים, מועד, נשים, ב"ק, ב"מ, ב"ב – מהדורת הרב שאול ליברמן על פי כתב יד וינה 20 (= ב), עם שינויי נוסחאות מכתב יד ערפורט (ברלין 1220) (= א), קטעי גניזה (= ג), ודפוס ראשון (= ד), ברשותם האדיבה של בית המדרש ללימודי יהדות (כל הזכויות שמורות), שאר סדרים על פי דפוס וילנא

הערות

^א לעזר | ש אליעזר א ד אלעזר.

^ב אנפיריא | א ש אנפוריא ד אנפיריה.

^ג שמשתמש | ש שנישתמש (היו״ד תלויה) ד שמשתמשו.

^ד וחייב | א חייב [לְהַכְרִיז] ש ד חייב [להכריז].

^ה ואילו | ד ואלו.

^ו אנפוריא | א ש אנפוריא ד אנפרי׳.

^ז בדי | א ש בדין.

^ח מחטין | א ומחטין.

^ט וצנורות | א וצינורות ד וצנריון.

^י ר׳ שמעון | א ר׳ שמע׳.

^יא לעזר | א ד אלעזר.

^יב אומ׳ | ד אומר.

^יג אילו | א אלה ד אלו.

^יד הרי שלו | א הרי [אילו] שלו ד הרי [אלו] שלו.

^טו ר׳ שמעון בן לעזר אומ׳ | א ר׳ שמע׳ בן אלע׳ אומ׳ ד ר׳ שמעון בן אלעזר אומר.

^טז הארי | ש ארי.

^יז הזאב | א ד הזאב [ומפי הדוב].

^יח ומשניתו1 | א משלוליתו ד ומשלוליתו.

^יט ומשניתו2 | א ומשלוליתו ד ומשלולתו.

^כ המוצית באסרטיא | א והמוצא באיסרטיא ד המוציא באסרטייא.

^כא הרי אילו | ד ח׳.

^כב שלו | כ״ה א ד. ב ח׳.

^כג שהבעלים | ד שהבעלין.

^כד מתיאשין מהן | א מתייאשין הימנו.

^כה חתכות | א ד חתיכות.

^כו וחתכות | א וחתיכות.

^כז וחתכות - בשר | ד ח׳.

^כח [דגים] | כ״ה א. ב ח׳.

^כט הרי אילו שלו | א חייב להכריז.

^ל ומחרוזות | ד ומחרוזו׳.

^לא זתים | א ד זיתים.

^לב אין | א אינו.

^לג בחרש | א בחרס.

^לד ונתון (ב״פ) | א ונתן.

^לה עגול | א עיגול.

^לו ברשות2 | א [מצא] ברשות.

^לז אין | א אינו.

^לח האלומות | א והאלומות.

^לט ובין | ד בין.

^מ ברשו׳ | א ד ברשות.

^מא אין | א אינו.

^מב אינו | ש אין.

^מג מגדל | א מגדלין.

^מד מטבעות | ש מטביעות ד מטבעו׳.

^מה על גבי | א על גב.

^מו מקצתן2 3 | א ומקצתן.

^מז שיש בו | א שאין בו.

^מח שאין בו | א שיש בו.

^מט אם | א ח׳.

^נ בא | א בַּא. בדבר א בדבר (נקוד?).

^נא המוצא | ד המוציא.

^נב ואמ׳ לו | א ואמר לו ד וא״ל.

^נג חבירו | ד חברו.

^נד סלע זו | א ח׳.

^נה נירונית | ד נירונת.

^נו פלני | א ד פלוני.

^נז הוא | א היא.

^נח אמ׳ | ד אמר.

^נט אפי׳ | א ד אפילו.

^ס כתו׳ עליה | א כתוב עליו ד כתוב עליה.

^סא לא2 - אלא | א ח׳.

^סב אמ׳ | ד אמר.

^סג באישפה | ד באשפה.

^סד האשפה להיטלטל | א האישפה לטלטל.

^סה אילו | ד אלו.

^סו לומר | א לומר [לו] (ונקוד על ״לו״, למחיקה) ד לומ׳.

^סז אמוריין הן | א אמוריים הם.

^סח מה שחציו | א מחציו.

^סט אם | א ואם.

^ע מה שחציו | א מחציו.

^עא מצא - בעל הבית | כ״ה א ד (ד האגוף). ב ח׳.

^עב שרו בו אורחין | א שארו בו אורחים.

^עג בפנים | א ד לפניו.

^עד אילו (ב״פ) | ד אלו.

^עה ואם | א אם.

^עו בחנות | ד [בה] בחנות.

^עז אילו | ד אלו.

^עח יתר | א יותר.

^עט אילו | ד אלו.

^פ בעל הבית | א בעל הב (ונמחק) הֵחַנוּת.

^פא מחבירו | ד מחברו.

^פב שוה | א שווה.

^פג המוצא | א והמוצא.

^פד אין | א אינו.

^פה שלמה1 | א שַלְמַה.

^פו שלמה2 | א שִמְלַה.

^פז דבר | א ח׳.

^פח בו | א בה.

^פט וחייב | א ד חייב.

^צ כך | א אף.

^צא בו | א בה.

^צב פרוטה2 | ד פרוט׳.

^צג סימניה | א סִימַנֵיה.

^צד סימניה | א סֳימַנֵיה.

^צה רמיי | א ד רמאי.

^צו בראשנה | ד בראשונ׳.

^צז שלש | א ד שלשה.

^צח הרגל | א רגל.

^צט שבעה | א ד שבעת.

^ק שיהו | ד שיהיו.

^קא לשכניו | א [בה] לשכיניו ד לשכיניו.

^קב ודי | א ד ודיו.

^קג ולגבות | ד ולגבו׳.

^קד ממנה | א הימנה.

^קה מטפל בה | א מיטפל בה ד מטפל ממנה.

^קו במקומה | ד במקומ׳.

^קז אי זו | א ד איזו.

^קח אבידה | ד אבדה.

^קט באסרטה1 | א באיסרטיא ד באסרט׳.

^קי באסרטה2 | א באיסרטיא ד באסרטיה.

^קיא הזרעים |ד הזרעי׳.

^קיב אבידה | ד אבדה.

^קיג בין | א בצד.

^קיד עשבים | א העשבים.

^קטו אין זו אבידה | אין זו אבידה ד אין זה אבדה.

^קטז זה אבידה | א זו אבידה ד זו אבד׳.

^קיז לא יעשה מהן | א ולא יעשה בהן ד לא יעשה בהן.

^קיח כל | א וכל.

^קיט ותרנגלין | א ותרנוגלין ד ותרנגולין.

^קכ בהן | א בהם.

^קכא שלשה | ד ג׳.

^קכב בעגלים ובסייחים | א בעגלים ובסייחין ד בעגלין ובסייחין.

^קכג שלשים | ד שלשי׳.

^קכד יתר | א יותר.

^קכה ספרים | ד ספרי׳.

^קכו לשלשים יום | ד לשלשי׳ יו׳.

^קכז ולא | ד לא.

^קכח הפרשה | ד הפרש׳.

^קכט את הפרשה2 | א ח׳.

^קל יותר | ד יתר.

^קלא סמכוס או׳ | א סומכוס אומ׳ ד סומכוס אומר.

^קלב חדש | א חודש.

^קלג בהן בצונן | א בהם בצונין.

^קלד שמשחירן | א ד שמשחירין.

^קלה בהן | א בהם.

^קלו שהוא משחקן | א שמשחקן.

^קלז וקרדומות משתמש | ד וקרדומו׳ משתמ׳.

^קלח הקשה | א קשה ד הקש׳.

^קלט במקומה | א במקומ׳.

^קמ מבקיע | א מבקע [בו] ד מבקיע [בו].

^קמא העצים | ד העצי׳.

^קמב צנם | ד צנון.

^קמג אומ׳ באבידה | ד או׳ באבדה.

^קמד אומ׳ | א או׳.

^קמה בפקדון | א בפיקדון.

^קמו חבירו | ד חברו.

^קמז אחד | ד אחת.

^קמח לצורכה | ד לצרכה.

^קמט ממנה | א הימנה.

^קנ בהמת חבירו | ד בהמות חברו.

^קנא עד - בה | א ח׳.

^קנב שיכניסה | א שיכניסנה.

^קנג נגנבה | א ונגנבה.

^קנד לעולם | א ולעולם.

^קנה ולחורבתו | א או לחורבתו ד או לחרבתו.

^קנו ונגנבה או אבדה | א וניגנבה או אבדה ד ואבדה או נגנבה.

^קנז טעון פחמין | א שטעון פחמים ד טעון חמץ.

^קנח בהן | א בהם.

^קנט נזקק | א ניזקק.

^קס אינו | ד אין.

^קסא נפלן | א נופל.

^קסב אפלו | א אפילו.

^קסג פעמים | א פעם.

^קסד רשיי | א ד רשאי.

^קסה על | א ד את.

^קסו מיל | א ח׳.

^קסז ת״ל1 | א תַלמ׳ לומַ׳ ד תלמוד לומר.

^קסח אפלו | א ד אפילו.

^קסט ת״ל2 | א תלמ׳ לומ׳ ד תלמוד לומר.

^קע ושיערו | א שיערו ד שערו.

^קעא משבעה | ד מז׳.

^קעב ומחצה | א ח׳.

^קעג וזהו ריס | א זֵה הרֵיס ד וזה הוא ריס.

^קעד אוהב | א אוהבו.

^קעה ושונא | א ושונאו.

^קעו מצוה לפרוק | א מִצְוה לִפְרוק.

^קעז שלא לשבור | א כְדֵי לשבוׁר.

^קעח ולא | ד לא.

^קעט ישראל | א ישרא׳.

^קפ רשיי | א ד רשאי.

^קפא לגדרן | א לגודרן.

^קפב משם | א משום.

^קפג חסרון | א ד חיסרון.

^קפד אבידה | ד אבדה.

^קפה לטעון | א לִטְעון.

^קפו או׳ | א ד אומ׳. אף א אפילו.

^קפז עמו1 | א עִמו.

^קפח החמור | א חמור.

^קפט דברי ר׳ | ד ד״ר.

^קצ וחכמים או׳ | א וחכמי׳ אומ׳ ד וחכמים אומרין.

^קצא חבירו (ב״פ) | ד חברו.

^קצב תופסו | א תוׁפְסו (ובתחילה נכתבה ״מ״ כהתחלת ״מפסגו״ ותוקנה המ״ם לתי״ו).

^קצג ומפסגו | א מפסגו.

^קצד וכרמים | א ובכרמים.

^קצה על ידי (ב״פ) | ד ע״י.

^קצו חבירו | א חבירו ד חברו.

^קצז שטעה | א שתעה.

^קצח מפסג | א מפסיג.

^קצט וכרמים | א ובכרמים.

^ר עד | א עַד.

^רא לדרך או לעיר | א לעיר או לדרך.

^רב יהושע לישראל | א יהוש׳ לישר׳.

^רג את הארץ | א את א (ונמחק) הארץ.

^רד אבידת (ב״פ) | ד אבדת.

^רה ואבידת | ד ואבדת.

^רו לאבידת | ד לאבדת.

^רז כרבו | א כ[נגד] רבו.

^רח אבידת | ד אבדת.

^רט ואי זהו | א ד ואיזה הוא.

^רי רבו2 | א ח׳.

^ריא לא | א ד ולא.

^ריב רבו | ד ח׳.

^ריג שלימדו | ד שלמדו.

^ריד ואי זה | א ואיזהו ד ואיזה [זה].

^רטו רבו שלימדו | א ח׳. ופתח א שפתח.

^רטז תחלה |א תחילה.

^ריז ר׳ מאיר | ד [היה] ר״מ.

^ריח שלימדו חכמה | ד שלמדו חכמ׳.

^ריט לא | א ד ולא.

^רכ שלמדו | א שלימדו.

^רכא או׳ | א אומ׳ ד אומר.

^רכב ממנו | כ״ה ד. א הימנו ב ח׳.

^רכג ר׳ יוסה או׳ | א ר׳ יוסי אומ׳ ד ר׳ יוסי אומר.

^רכד אבידת | ד אבדת.

^רכה ואבידת | ד ואבדת.

^רכו אבידת אביו | ד אבדת אביו א אבידת אביו [ואבידת] (ומנוקד על ״ואבידת״⁠ ⁠׳ למחוק).

^רכז לאבידת | ד לאבדת.

^רכח הא | א הא [אם] ד אבל.

^רכט שניהם | ד שניהן.

^רל ואבידת | ד ואבד׳.

^רלא אבידת2 | ד אבדת.

^רלב לאבידת | ד לאבדת.

^רלג אשה | א האשה.

^רלד הגוים והרועים | ד והגוים והרעים.

^רלה והמשומדין והמסורות | א והמשומדים והמסוׁרות.

(א) מודה רשב״א בכלי אנפוריא שמשתמשין בהן וחייב ואלו הן כלי אנפוריא בדי מחטין וצנוריון ומחרוזות של קרדומות וכן היה ר״ש בן אלעזר אומר כל אלו שאמרו הרי אלו שלו אימתי בזמן שמצאן אחד אחד אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז וכן היה רשב״א אומר המציל מפי הארי ומפי הזאב ומפי הדוב ומשלוליתו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא באסרטיא ובפלטיא גדולה [הרי אלו] שלו מפני שהבעלין מתייאשין מהן. (ב) מצא חתיכות של בשר ומחרוזות של דגים וחביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים אין חייב להכריז כתוב בחרש ונתון על פי חבית בנייר ונתון על פי עגול חייב להכריז. מצא כריכות ברשות היחיד חייב להכריז ברשות הרבים אין חייב להכריז האלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים חייב להכריז מצא פירות צבורין חייב להכריז מפוזרין אין חייב להכריז מקצתן צבורין ומקצתן מפוזרין חייב להכריז מצא מעות עשויות מגדלות חייב להכריז מפוזרות אין חייב להכריז מקצתן מגדלין ומקצתן אין מגדלין חייב להכריז וכמה הוא מגדל ג׳ מטבעות זה על גבי זה. מצא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות חייב להכריז מקצתן בכלי ומקצתן בארץ מקצתן בכיס ומקצתן בארץ חייב להכריז מצא דבר שיש בו סימן בצד דבר שאין בו סימן חייב להכריז אם בא בעל סימן ונטל את שלו זכה זה בדבר שאין בו סימן. (ג) המוצא סלע ואמר לו חבירו סלע זו חדשה היא נירונית היא של מלך פלוני היא לא אמר כלום שאין סימן למטבע ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב עליה לא אמר כלום אלא הרי היא של מוצאה מצא באשפה חייב להכריז שדרך האשפה להטלטל. (ד) מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו שיכול לומר של אמוריין הן מצא בחור או בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית אם היה מפולש כולו לחוץ אף מה שחציו ולפנים שלו אם היה מפולש כולו לפנים אף מה שחציו ולפנים שלו אם היה מפולש כולו לפנים אף מה שחציו ולחוץ של בעל הבית מצא בין פצים לפצים מן האגוף ולחוץ שלו מן האגוף ולפנים של בעל הבית. (ה) מצא בבית אם שרו בו אורחין לפניו הרי אלו שלו ואם לאו הרי אלו של בעל הבית מצא בה בחנות עד מקום שדרך בני אדם רגילין ליכנס הרי אלו שלו יתר על כן הרי אלו של בעל הבית הלוקח בהמה מחבירו ומצא עליה דבר שיש בו שוה פרוטה חייב להכריז המוצא שוה פרוטה חייב להכריז פחות משוה פרוטה אין חייב להכריז שנאמר שלמה מה שלמה מיוחדת דבר שיש בו שוה פרוטה חייב להכריז כך כל דבר שיש בו שוה פרוטה חייב להכריז פחות משוה פרוטה אין חייב להכריז. (ו) בראשונה כל הבא ונותן סימניה היה נוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהא זה נותן סימניה ומביא ראיה שאינו רמאי בראשונה היו מכריזין עליה ג׳ רגלים ואחר הרגל האחרון ז׳ ימים ומשחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין עליה ל׳ יום ומן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ולאנשי עירו ודיו. (ז) המוצא מציאה אם יש בה כדי להחזיר לבעלים בשוה פרוטה ולגבות שכרה ממנה מטפל ממנה ואם לאו מניחה במקומו איזו היא אבידה מצא קרדום באסרטיא וטלית באסרטיא ופרה רועה בין הזרעים הרי זו אבדה טלית מונחת בצד הגדר וחבית מונחת בין הגדר וחמור רועה בין עשבים אין זה אבדה מצאן ג׳ ימים זה אחר זה הרי זו אבדה. (ח) כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור יעשה ויאכל לא יעשה בה יותר ממה שהן אוכלין כל דבר שאין עושה ואוכל כגון אווזין ותרנגולין מיטפל בהן ג׳ ימים בעגלין ובסייחין ל׳ יום יתר על כן מוכרן בב״ד מצא ספרים קורא בהן אחד לל׳ יום לא יקרא בהן את הפרשה וישנה ולא יקרא בהן את הפרשה ויתרגם ולא יקראו ג׳ בכרך א׳ ולא יפתח בספר יותר מג׳ דפין סומכוס אומר בחדשים א׳ לג׳ יום בישנים אחד לשנים עשר חדש כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא באור מפני שהוא משחקן מגריפות וקרדומות משתמש בהן בדבר הרך אבל לא בדבר הקשה מגריפה גורף בה את הטיט מדיחה ומניחה במקומה קרדומות מבקיע בו את העצים ובלבד שלא יבקע בו לא צנון ולא זית וכשם שאתה אומר באבדה כך אתה אומר בפקדון. (ט) המפקיד כסות אצל חבירו מנערה אחת לל׳ יום שוטחה לצרכה אבל לא לכבודו אם היתה מרובה נוטל שכרו ממנה המוצא בהמת חבירו חייב ליטפל בה עד מתי חייב ליטפל בה עד שיכניסה לרשותו הכניסה למקום שיראנה לא יטפל בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה לעולם חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו הכניסה לגינתו או לחורבתו ואבדה או נגנבה פטור. (י) מצא חמור טעון חמץ או דברים האסורים אין מחייבין אותו ליגע בהן זה הכלל כל העושה בתוך שלו הרי זה נזקק לו וכל שאינו עושה בתוך שלו אין נזקק לו אם היה חמורו נפלן פורק עמו אפילו מאה פעמים רשאי להקל את הפרסה ולגבות שכרו הימנו אין מחייבין אותו להיות עומד ומחזיר מפרק ומטעין שנאמר (שמות כג) כי תפגע וכי תראה יכול שנים ושלשה מיל ת״ל כי תפגע יכול אפילו בתוך ד׳ אמות ת״ל כי תראה שיערו חכמים אחד מז׳ ומחצה במיל וזה הוא ריס. (יא) אוהב לטעון ושונא לפרוק מצוה לפרוק עם השונא שלא לשכור את לבו שונא שאמרו שונא שבישראל לא שונא שבעובדי כוכבים ראה חמורו של עובד כוכבים חייב ליטפל בו כדרך שמטפל בשל ישראל אם היה טעון יין נסך אין רשאי ליגע בו ראה מים שהן שוטפין והולכין חייב לגדרן זה הכלל כל דבר שיש בו משום חסרון כיס יש בו משום השב אבדה. (יב) מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר״ש אומר אף לטעון שנאמר עמו עמו על גבי החמור דברי ר״ש וחכ״א עמו אתה בשכר וכשם שמצוה על בהמת עצמו כך מצוה על בהמת חבירו. חבירו שטעה תופסו בידו ומפסגו בשדות וכרמים עד שמגיע לעיר או לדרך וכשם שמצוה ע״י חברו כך מצוה ע״י עצמו. הוא עצמו שטעה מפסג בשדות וכרמים עד שמגיע לדרך או לעיר שע״מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. (יג) אבדת רבו ואבדת אביו אבדת רבו קודמת לאבדת אביו ואם היה אביו שקול כרבו אבדת אביו קודמת לאבידת רבו ואיזהו רבו שלמדו תורה ולא שלמדו אומנות ואי זה זה רבו שלמדו ופתח לו תחלה היה ר״מ אומר רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ר׳ יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו ר׳ יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אבדת אביו ואבדת אמו אבדת אביו קודמת לאבדת אמו אימתי בזמן שהיא תחתיו אבל אינה תחתיו שניהם שוין אבדת האיש ואבדת האשה אבדת האיש קודמת לאבדת האשה והעובדי כוכבים והרועים בהמה דקה ומגדליה לא מעלין ולא מורידין המומרים לעבודת כוכבים והמסורת מורידין ולא מעלין. על פי דפוס וילנא

הערות

Tosefta

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון